זה התחיל בשען, ברפדיה ובבית של עצמאים.

אני מסתכל על התמונה הזאת ורואה הרבה יותר מסיפור משפחתי. אני רואה אדם שהשם שלו, הפרנסה שלו והעבודה שלו היו כמעט אותו דבר.

בעסק קטן אין "מחלקה" שתקבל את ההחלטה הלא נכונה במקומך. אין תקציב שיספוג כל ניסוי. כל הוצאה מורגשת.

לסבא אברהם ולסבתא סוניה הייתה רפדיה. הם עבדו בידיים, ובנו מוניטין בעבודה עצמה. הם אפילו ריפדו עבור הכנסת.

גם ההורים שלי היו עצמאים. גדלתי בתוך מציאות שבה עסק הוא לא מצגת, הוא אחריות.

עבדתי בשיווק, פרסום, אסטרטגיה וטכנולוגיה; לימדתי שיווק ויזמות; כיהנתי בתפקידי סמנכ״ל שיווק וטכנולוגיות; ניהלתי את חטיבת היועצים בהתאגדות העסקים; וליוויתי לאורך השנים עסקים קטנים וארגונים גדולים.

ראיתי מה קורה כשיש לארגון משאבים: אפשר לנסות יותר, למדוד יותר, להעסיק מומחים ולבנות תהליכים. וראיתי את הפער מול בעל עסק קטן שצריך לעיתים לבחור בין להשקיע את הכסף במדיה לבין לשלם למי שינהל אותה.

בשנים האחרונות התחלתי לבנות מערכות שמחברות בין ידע עסקי, תהליכים קבועים וסוכני AI.

ההזדמנות מבחינתי לא הייתה "לייצר פוסט בשנייה". היא הייתה הרבה יותר מעניינת: לקחת תהליך עבודה שלם, לפרק אותו לשלבים, לתת למערכת לבצע את החלקים החוזרים, ולהשאיר לאדם שיקול דעת, אחריות וחריגים.

משם נולדה Adpilot.

בתקופת ההשקה, 100 ₪ לחודש לקמפיין נועדו בעיקר לכסות את עלות הפעלת המערכת. זה אינו מחיר שאני מבטיח לשמור לנצח, והוא צפוי להשתנות כשהשירות יגדל והעלויות ישתנו.

אבל בשלב הזה חשוב לי להוכיח משהו: שאפשר להשתמש בטכנולוגיה לא רק כדי לשפר רווחיות של ארגונים גדולים, אלא גם כדי להוריד את רף הכניסה ליכולת מקצועית עבור עסק קטן.